רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רַבָּנִן. יַיִן שֶׁאָסוּר בִּשְׁתִייָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה וּכְנָסוֹ לְתוֹךְ קַנְקַנִּים נַעֲשׂוּ הַקַּנְקַנִּים כְּיַיִן. פִּינָּהוּ וְכָנַס לְתוֹכוֹ יַיִן אַחֵר נַעֲשֶׂה יַיִן כְּקַנְקַנִּים. פִּינָּהוּ וְכָנַס לְתוֹכוֹ יַיִן אַחֵר הַיַּיִין אָסוּר וְהַקַּנְקַנִּים מוּתָּרִין. וְלָמָּה אָסוּר בִּשְׁתִייָה וּמוּתָּר בַהֲנָאָה. בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אָסוּר בִּשְׁתִייָה וּבַהֲנָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ולמה אסור בשתיה ומותר בהנאה. אקנקנים פריך וכי מפני מה נאסרו הקנקנים אחר שהכניס לתוכן היין הראשון שהרי לא היה יין נסך ממש א''נ אסתם קנקנים של נכרים פריך מפני מה אסרו חכמים היין שמכניס לתוכן בשתיה ולא התירו אלא בהנאה:
בגין דר''מ אמר אסור בשתיה ובהנייה. כלומר הואיל ור''מ מחמיר בקנקנים של נכרים ואוסר אפי' בהנאה א''כ דיינו שנתיר בשתיה ולא רצו חכמים להקל כל כך באיסור חמור דיין נסך:
נכנסו לתוך קנקנים. אם הכניס לתוכן יין שאסור בשתיה ומותר בהנאה כגון יין של ישראל שנגע בו הנכרי ולא שכשך וכיוצא בזה נעשו הקנקנים כיין שאם עירה היין ונתן לתוכן יין אחר ג''כ אסור בשתיה ומותר בהנאה כדקאמר פינהו וכו':
פינהו. חזר ופינהו גם ליין השני וכנס לתוכן יין אחר היין הוא אסור שהוא היין השלישי והקנקנים מותרים אח''כ להכנס בהם יין אחר שהרי כשמערה היין הזה כבר היה בהן עירוי משלשה פעמים מיין:
קַנְקַנֵּי גוֹיִם 13b חֲדָשׁוֹת מוֹתָּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן זְפוֹתוֹת. יְשָׁנוֹת אֲסוּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן זְפוֹתוֹת. הָכָא אַתְּ אָמַר זְפוּתוֹת מוּתָּרוֹת. וְהָכָא אַתְּ אָמַר זְפוּתוֹת אֲסוּרוֹת. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אֲנִי עָמַדְתִּי עַל זִפְתָּן שֶׁל קַנְקַנִּים וְאֵין נוֹתְנִין לְתוֹכָן חוֹמֶץ בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹפְתִין אוֹתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
חדשות. שלא הכניס בהן יין לקיום:
הכא את אמר וכו'. מאי שנא דבנודות זפותות אסורין ובקנקנים מותרין:
אני עמדתי. חקרתי אחר זה ונתברר לי הדבר שאין דרכן לתת לתוכן חומץ של יין בשעה שזופתין אבל בנודות נותנין יין או חומץ של יין:
אָמַר רִבִּי בָּא. כְּשֶׁהָלַךְ רִבִּי עֲקִיבָה לְזִיפּוֹרִין אֲתוֹן שְׁאָלוּן לֵיהּ. קַנְקַנִּים שֶׁלְּגוֹיִם בַּמֶּה הִיא טַהֲרָתָן. אָמַר. מִזּוֹ לִימַּדְתִּי עֲלֵיהֶם. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָן זְפוּתוֹת אַתָּ מַר מוּתָּרִין. בְּשָׁעָה שֶׁהֵן זְפוּתוֹת אֶלָּא שֶׁנִּתְקַלְּפָה זִיפָתָן לֹא כָּל שֶׁכֶּן. וּכְשֶׁבָּאתִי אֶצֶל חֲבֵרַיי אָֽמְרוּ לִי. עַל יְדֵי זֶפֶת הֵן בּוֹלְעוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
וכשבאתי אצל חבירי אמרו. אין ראיה מכאן דאע''פ שלא אסרו אלא זפותות מכל מקום כשהן זפותין הקנקנים חוזרין ובולעין מן היין שהשים לתוכן ולא מהני אח''כ קליפת הזפת:
מזו לימדתי עליהם. שיש תקנה לטהרן בקילוף הזפת מהן דמה בשעה שאינן זפופות את אמר מותרין כשהן חדשות א''כ בשעה שהן זפופות ונתקלפה הזפת מעליהן לכ''ש שנתיר שהרי אין החשש אלא משום הזפת שדרכן לתת לתוכו יין בשעה שזופתין:
כָּנַס הַגּוֹי לְתוֹכָן מַיִם יִשְׂרָאֵל כּוֹנֵס לְתוֹכָן מַיִם וְחוֹזֵר וְכוֹנֵס לְתוֹכוֹ יַיִן וְאֵינוֹ חוּשֵׁשׁ. כָּנַס הַגּוֹי לְתוֹכוֹ צִיר אוֹ מוּרִייֵס יִשְׂרָאֵל כּוֹנֵס לְתוֹכָן יַיִן. כָּנַס הַגּוֹי לְתוֹכָן יַיִן יִשְׂרָאֵל כּוֹנֵס לְתוֹכָן צִיר אוֹ מוּרִייֵס וְחוֹזֵר וְכוֹנֵס לְתוֹכָן יַיִן וְאֵינוֹ חוּשֵׁשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
ציר או מורייס. מבטלין הטעם של היין לפיכך נותן הישראל ציר או מורייס לתוכן וחוזר וכונס לתוכן יין שלו:
רִבִּי יוֹחָנָן נְפַק לַפַּנְטִי דִּרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא לְעַכּוֹ. אֲתוֹן שְׁאָלוּן לֵיהּ. קַנְקַנִּים בַּמֶּה הִיא טַהֲרָתָן. אָמַר. מִזּוֹ לִימַּדְתִּי עֲלֵיהֶם. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁכָּנַס הַגּוֹי לְתוֹכוֹ צִיר אוֹ מוּרִייֵס יִשְׂרָאֵל כּוֹנְס לְתוֹכָן יַיִן. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסָן לָאוֹר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּשָׁעָה שֶׁמַּשְׁחִיל אֶת זִיפְתָּן לֹא כָּל שֶׁכֵּן. קַייָמִין אִינּוּן. אִין קָמִין קָמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
קיימין אינון. בתמיה למאן דאמר מכניסן לאור וכי קיימין הן הא פקעי ומשני דאין ה''נ קאמר מכניסן לאור וכו' ואם נתקיימו נתקיימו:
מזו לימדתי עליהם. תקנה מה אם בשעה וכו' ולא סיים הש''ס למילתיה ופליגי בה במה הוא דסיים דר' יסא בשם ר' יוחנן קאמר הכי קאמר דמה ציר או מורייס מועיל להכשירן בשעה שמכניסן לאור לא כל שכן וכלומר שאין להם תקנה אחרת אלא להכניסן לאור ור' חייה בשם ר' יוחנן קאמר דהכי הוא דסיים בשעה שמשחיל וכו' דסבירא ליה כר' עקיבא לעיל דמהני מה שקולף הזפת מעליהן ועדיפא מיניה דאפי' משחיל בעלמא על ידי האור מהני:
לפגטי. גן ופרדס אילנות מלשון התאינה חנטה פגיה:
קַנְקַנִּין שֶׁאֵינָן זְפוּתוֹת. רִבִּי אַסִּי אָמַר. אֲסוּרוֹת. רִבִּי אִמִּי אָמַר מוּתָּרוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. רִבִּי אַסִּי מַקְשֵׁי. כִּי נָן אָֽמְרִין אָהֵן כּוּזָה לֹא בָלַע. רִבִּי בָּא אָמַר. רַב שֵׁשֶׁת שְׁאִיל. מָאן אֲנָן אָֽמְרִין הָאֵין דָהוֹן שֶׁלְּמֵימֵי רַגְלַיִם לֹא בָלַע.
Pnei Moshe (non traduit)
כי אנן אמרין. וכי אנחנו אומרין האי כוזא של חרס שאינו זפות לא בלע הא חזינן דבלע וכן שאיל ר' בא וכי אנחנו אומרין אהן עביט של מי רגלים לא בלע אלא ודאי אם הכניס לתוכן יין לקיום בלע:
מותרות. דס''ל דבלא זפת לא בלעי:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. קַנְקַנֵּי גוֹיִם מְמַלְּאָן מַיִם ג' יָמִים מֵעֵת לָעֵת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. רִבִּי אַסִּי מַקְשֵׁי וְעָֽבְדִין כֵּן. רִבִּי יוֹסֵי מִמַּלְחַייָא אֲעֵיל עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אָמַר לֵיהּ. הָא לְשֶׁעָבַר. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. הָא לְכַתְּחִילָּה. אָמַר לֵיהּ. אָסִיר. רִבִּי יִרְמְיָה אֲזַל לְגוֹבְלָנָה. הוֹרֵי בְאִילֵּין פִּתְרַייָא רַבְרְבַייָא. מְמַלֵּא אוֹתָן ג' יָמִים מֵעֵת לָעֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
פיתרייא רברבייא. כוסות גדולים. במ''ר פ' אחרי מות פיילי פיטירון. כוס בלשון רומי פיטירא:
הא לכתחילה. אם נסמוך ע''ז לכתחילה וא''ל אסור:
הא לשעבר. שאל לו אם בדיעבד נתן לתוכן יין אחר מילוי ג' ימים והתירו:
ועבדין כן. בתמיה וכי נסמוך על זה שממלאן ג' ימים מעת לעת:
14a אֲרָמַייָא אִיתְבְּזָעַת זִיקֵיהּ וְקִיבְּלָהּ יִשְׂרָאֵל גַּו דִידֵיהּ. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן. אָֽמְרֵי. מְמַלֵּא אוֹתָן ג' יָמִים מֵעֵת לָעֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
ארמייא איתבזעת זיקיה. אצל נכרי א' נבקע הנוד שלו וקיבל ישראל את היין תוך נוד שלו ושאל לרבנן ואמרו צריך מילוי ג' ימים ומיירי שהכניס את היין לקיום ששהא בתוכו ג' ימים:
רִבִּי יָסָא אֲזַל לְצוֹר. חֲמָא יַתְהוֹן זָֽפְתִין זִיקוּקִין זְעִירִין וְיִשְׂרָאֵל זְבַנִּין. אֲמַר. מָאן שָׁרָא לְכוֹן. שְׁאָלוּן לְרִבִּי יִצְחָק וּלְרִבִּי מָנִי וְאָֽסְרוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
זפתין זיקוקין זעירין. זופתין נודות קטנים וישראל לוקחין מהן:
ואסרן. משום נודות זפופות כדתנינן בברייתא דלעיל:
משנה: הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִין שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לַחִין אֲסוּרִין יְבֵישִׁין מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המורייס. שומן של דגים ורגילין היו שמערבין בו יין אבל אם ניכר שלא נתערב בו יין כ''ע ל''פ דשרי:
הגבינה ותירייקי. ובנוסחת הבבלי בית אונייקי שם כפר שרוב עגלים שלהם קריבין לע''ז ור''מ חייש למיעוטא וקסבר דאע''ג דרוב עגלים הווי מיעוטא כנגד שאר בהמות חיישינן למיעוטא וכל הגבינות הנמצאים שם אמרינן דילמא בקיבת עגלי ע''ז העמידן וחכמים לא חיישי למיעוטא והלכה כחכמים:
מתני' החרצני' והזגין. הזגין הם הקליפות של ענבים והחרצנים הן הגרעינין שבתוכן:
לחים. בתוך י''ב חדש:
אסורין. אף בהנאה:
יבישין. לאחר י''ב חדש מותרין אף באכילה והלכה כחכמים:
הלכה: הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִין שֶׁלְּגוֹיִם כול'. רַב שֵׁשֶׁת בְּשֵׁם רַב. לַחִים אֲסוּרֵין אֲפִילוּ בִּהֲנָאָה. יְבֵישִׁין מוּתָּרִין אֲפִילוּ בַּאֲכִילָה. וְהָא תַנִּינָן. אֵינוֹ נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁיֵּרֵד לַבּוֹר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. בְּמֵשִׁלָם לְתוֹךְ הַבּוֹר הִיא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' יין למורייס. סוגיא זו כתובה בריש פי''א דתרומות והתם שייכא ואגב דפריך ממתני' מייתי לה כולה דתנן התם אין נותנין דבילה וגרוגרות של תרומה לתוך המורייס מפני שהוא מאבדו אבל נותנין את היין למורייס מפני שנותן בו טעם וקאמר התם מתניתא דרבי היא דפלוגתא היא בתוספתא שם פ''ח דרבי הוא דמתיר ליתן יין של תרומה למורייס ור''א בר' שמעון אוסר דס''ל דאינו נותנו אלא לעבור את הזוהמא והלכך אסור מפני שהוא מאבדו:
לפיכך אם עבר ונתן. לדברי רבי אסור המורייס לזרי' מפני שהיין של תרומה נותן בו טעם ומידי דעבידא לטעמא לא בטיל ולר''א בר''ש מותר לזרי' שהיין נאבד הוא ובטיל:
כדברי שהוא מתיר לזרי' א''כ מורייס הנכרי למה הוא אסור. הרי היין שנותנין בתוכו בטל הוא:
משום תבשילי נכרי'. הוא דאסר ולא משום חשש יין לנסך:
והתני. בתוספתא דמכלתין פ''ה מורייס אומן ה''ז מותר משום דלא מרע נפשיה:
אומן מותר לאו בשאינו מבושל. הוא דהתירו וא''כ דכוותה שאינו אומן אע''פ שאינו מבושל אסור כצ''ל וכן הוא בתרומות:
מאי כדון. השתא הדרא קושיא לדוכתיה מ''ט אסרו למורייס:
את שהוא וכו'. כלומר לעולם יין למורייס משום לעבורי זוהמא הוא דעבידא ובע''ז אסור דעכ''פ הנאה אית ביה מחמת יין נסך:
הדא אמרה וכו'. כלומר אפי' ההיא הנאה אסרו ביה ביין נסך ומשום חומרא דע''ז ובתרומה מותרת דאין איסור הנאה בתרומה:
ובלבד ביודעו. דלא חשיד לשקר ומהימן ליה שלא נתן לתוכו יין:
גמ' והא תנינן. לקמן בפ''ד ואינו נעשה יין נסך עד שירד לבור וא''כ אמאי לחין אסורין:
במשלם לתוך הבור הוא מתניתא. מתני' מיירי שמשלה אותן הנכרי מתוך הבור ואחר שדרך עליהן ונמשך היין לבור ואם עד שלא דרך ונמשך היין מהן אפי' לחין מותרין באכילה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. וְכֵן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה. אֲבָל בִּישָׁנָה טָהוֹר. אֵי זוֹ הִיא חֲדָשָׁה. בְּתוֹךְ י''ב חוֹדֶשׁ. יְשָׁנָה לְאַחַר י''ב חוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל בישנה טהור. ותני עלה בתוספתא דכלי' פ''ו דב''ק איזו היא חדשה וכו' וכת''ק דהתם והכא נמי במתני' כן:
ר' יוחנן ורבי אלעזר. התם בתרומות קאי דתנינן אין מבשלין את היין מפני שהוא ממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ופליגי לענין מאי ממעיטו:
ממדתו. שנחסר על ידי בישול:
משותיו. שאינו שוה כ''כ כמו יין חי ובני אדם חפצין יותר בו מביין מבושל:
ולא ידעין. ומספקא לן מי משניהם אמר הטעם הזה ומי אמר זה ממה דאמר ר' יוחנן בספ''ב דתרומות על הא דתנן שם אין תורמין יין מבושל על שאינו מבושל מפני שהוא רע על היפה וקאמר התם מתני' כר' יהודה וכלומר דאע''ג דפליג התם ברישא גבי תורמין בצל קטן שלם וכו' מ''מ ההיא דשאינו מבושל על המבושל וכו' כר' יהודה נמי אתיא דלא חזינן דפליג בסיפא והדר פריך ר' יוחנן שם מחלפה שיטתיה דר' יהודה מריש פ''ח דקתני מפני שהוא משביחו אלמא דס''ל יין מבושל עדיף טפי. ואמר ר''א אינה מחלפה שיטתו דתמן בפ''ח בכהן הוא דמתיר לבשלו דאע''פ שמחסרו ממדתו מ''מ משביחו מחמת שהוא מתקיים לו והכא בפ''ב בבעלים וצריך לתרום מן היפה לפי שנוח לו יותר להכהן ליקח ממנו יין חי כפי המידה וש''מ דר' יוחנן דקא' מחלפה שיטתיה דר' יהודה הוא דאמר דטעמיה דת''ק מפני שממעטו משותיו והלכך אפי' בכהן אין לו לבשלו ולעשות גרוע מכמות שהיה:
תמן תנינן. בפ''ט דכלים חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין ונפל לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף המשקה לצאת וכן בגפת חדשה. פסולת של זיתים לאחר שהוציאו שמנן:
משנה: הַמּוּרִיֵיס וְהַגְּבִינָה וְתֵירייָקֵי שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המורייס. שומן של דגים ורגילין היו שמערבין בו יין אבל אם ניכר שלא נתערב בו יין כ''ע ל''פ דשרי:
הגבינה ותירייקי. ובנוסחת הבבלי בית אונייקי שם כפר שרוב עגלים שלהם קריבין לע''ז ור''מ חייש למיעוטא וקסבר דאע''ג דרוב עגלים הווי מיעוטא כנגד שאר בהמות חיישינן למיעוטא וכל הגבינות הנמצאים שם אמרינן דילמא בקיבת עגלי ע''ז העמידן וחכמים לא חיישי למיעוטא והלכה כחכמים:
מתני' החרצני' והזגין. הזגין הם הקליפות של ענבים והחרצנים הן הגרעינין שבתוכן:
לחים. בתוך י''ב חדש:
אסורין. אף בהנאה:
יבישין. לאחר י''ב חדש מותרין אף באכילה והלכה כחכמים:
הלכה: הַמּוּרִיֵיס וְהַגְּבִינָה כול'. יַיִן לְמוּרִייֵס רִבִּי מַתִּיר. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. לְפִיכָךְ אִם עָבַר וְנָתַן רִבִּי אוֹסֵר לַזָּרִים. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לַזָּרִים. רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם בָעֵי. כְּדְִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מַתִּיר לַזָּרִים. וּמוּרִייֵס הַגּוֹי לָמָּה הוּא אָסוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא. מִשּׁוּם תַּבְשִׁילֵי גוֹיִם. וְהָתַנֵּי. אוּמָּן מוּתָּר. שֶׁאֵינוֹ אוֹמָּן אָסוּר. אוּמָּן מוּתָּר לֹא בְשֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. וְדִכְווָתָהּ שֶׁאֵינוֹ אוֹמָּן אָסוּר אַף עַל פִּי שֶׁמְּבוּשָּׁל. מַאי כְדוֹן. אֶת שֶׁהוּא לִיטּוֹל אֶת הַזּוֹהֲמָא מַחְמַת עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר. הָדָא אָֽמְרָה. הֲנָאַת עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה וַהֲנָאַת תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַדְייָא. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר אוּמָּן מוּתָּר וּבִלְבַד בְּיוֹדְעוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' יין למורייס. סוגיא זו כתובה בריש פי''א דתרומות והתם שייכא ואגב דפריך ממתני' מייתי לה כולה דתנן התם אין נותנין דבילה וגרוגרות של תרומה לתוך המורייס מפני שהוא מאבדו אבל נותנין את היין למורייס מפני שנותן בו טעם וקאמר התם מתניתא דרבי היא דפלוגתא היא בתוספתא שם פ''ח דרבי הוא דמתיר ליתן יין של תרומה למורייס ור''א בר' שמעון אוסר דס''ל דאינו נותנו אלא לעבור את הזוהמא והלכך אסור מפני שהוא מאבדו:
לפיכך אם עבר ונתן. לדברי רבי אסור המורייס לזרי' מפני שהיין של תרומה נותן בו טעם ומידי דעבידא לטעמא לא בטיל ולר''א בר''ש מותר לזרי' שהיין נאבד הוא ובטיל:
כדברי שהוא מתיר לזרי' א''כ מורייס הנכרי למה הוא אסור. הרי היין שנותנין בתוכו בטל הוא:
משום תבשילי נכרי'. הוא דאסר ולא משום חשש יין לנסך:
והתני. בתוספתא דמכלתין פ''ה מורייס אומן ה''ז מותר משום דלא מרע נפשיה:
אומן מותר לאו בשאינו מבושל. הוא דהתירו וא''כ דכוותה שאינו אומן אע''פ שאינו מבושל אסור כצ''ל וכן הוא בתרומות:
מאי כדון. השתא הדרא קושיא לדוכתיה מ''ט אסרו למורייס:
את שהוא וכו'. כלומר לעולם יין למורייס משום לעבורי זוהמא הוא דעבידא ובע''ז אסור דעכ''פ הנאה אית ביה מחמת יין נסך:
הדא אמרה וכו'. כלומר אפי' ההיא הנאה אסרו ביה ביין נסך ומשום חומרא דע''ז ובתרומה מותרת דאין איסור הנאה בתרומה:
ובלבד ביודעו. דלא חשיד לשקר ומהימן ליה שלא נתן לתוכו יין:
גמ' והא תנינן. לקמן בפ''ד ואינו נעשה יין נסך עד שירד לבור וא''כ אמאי לחין אסורין:
במשלם לתוך הבור הוא מתניתא. מתני' מיירי שמשלה אותן הנכרי מתוך הבור ואחר שדרך עליהן ונמשך היין לבור ואם עד שלא דרך ונמשך היין מהן אפי' לחין מותרין באכילה:
וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר. חַד אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁמְמָעֲטוֹ מִמִּידָּתוּ. וְחַד אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁמְמָעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. וְלֹא יָֽדְעִין מָאן מַר דָּא וּמָאן מַר דָּא. מִן מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. וָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אֵינָהּ מֻחְלֶפֶת. תַּמָּן בְּכֹהֵן וְהָכָא בִּבְעָלִים. הֲוֵי דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁמְמָעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל בישנה טהור. ותני עלה בתוספתא דכלי' פ''ו דב''ק איזו היא חדשה וכו' וכת''ק דהתם והכא נמי במתני' כן:
ר' יוחנן ורבי אלעזר. התם בתרומות קאי דתנינן אין מבשלין את היין מפני שהוא ממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ופליגי לענין מאי ממעיטו:
ממדתו. שנחסר על ידי בישול:
משותיו. שאינו שוה כ''כ כמו יין חי ובני אדם חפצין יותר בו מביין מבושל:
ולא ידעין. ומספקא לן מי משניהם אמר הטעם הזה ומי אמר זה ממה דאמר ר' יוחנן בספ''ב דתרומות על הא דתנן שם אין תורמין יין מבושל על שאינו מבושל מפני שהוא רע על היפה וקאמר התם מתני' כר' יהודה וכלומר דאע''ג דפליג התם ברישא גבי תורמין בצל קטן שלם וכו' מ''מ ההיא דשאינו מבושל על המבושל וכו' כר' יהודה נמי אתיא דלא חזינן דפליג בסיפא והדר פריך ר' יוחנן שם מחלפה שיטתיה דר' יהודה מריש פ''ח דקתני מפני שהוא משביחו אלמא דס''ל יין מבושל עדיף טפי. ואמר ר''א אינה מחלפה שיטתו דתמן בפ''ח בכהן הוא דמתיר לבשלו דאע''פ שמחסרו ממדתו מ''מ משביחו מחמת שהוא מתקיים לו והכא בפ''ב בבעלים וצריך לתרום מן היפה לפי שנוח לו יותר להכהן ליקח ממנו יין חי כפי המידה וש''מ דר' יוחנן דקא' מחלפה שיטתיה דר' יהודה הוא דאמר דטעמיה דת''ק מפני שממעטו משותיו והלכך אפי' בכהן אין לו לבשלו ולעשות גרוע מכמות שהיה:
תמן תנינן. בפ''ט דכלים חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין ונפל לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף המשקה לצאת וכן בגפת חדשה. פסולת של זיתים לאחר שהוציאו שמנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source